הופתעתי מאוד למצוא את ההודעה הזאת בפורום פלמנקו של תפוז:
אמנם הפורום נראה לאחרונה יותר כמו לוח מודעות, אבל עדיין, הפורום הזה הוא המקום היחידי ברשת בו אתה יודע שכל המי ומי של הפלמנקו הישראלי מגיעים בתדירות כזו או אחרת.
עידן – תודה רבה לך על כל ההשקעה בניהול הפורום בשנים האחרונות (אני יודע שניהול פורום דורש די הרבה זמן והשקעה, גם אם מהצד נראה שזה פשוט).
מישהו ירים את הכפפה? אנחנו נאלצים למצוא לנו מקום חדש? אולי נשארנו יתומים?
קצת באיחור, רכשנו את הדיסק של אמן הגיטרה יחיאל חסון.
אין לי הרבה מה לכתוב חוץ מ- רוצו לקנות!
פלמנקו אינסטרומנטלי במיטבו!
יחיאל, לדעתי, יכול לשבת בפנתיאון הפלמנקו, איפה שהוא בין פאקו לויסנטה.
הבחור לא מתיימר להדמות לאף אחד. הוא עצמו. הכל מקורי. הכל שלו. הכל מרגש עד דמעות.
פלמנקו קלאסי, עם זאת מודרני, עם זאת קליל, ועדיין קלאסי, ועדיין פלמנקו.
יוסי חרסונסקי כתב יפה, עבור מי שלא חי פלמנקו.
בתור חובב פלמנקו, זה אפילו עוד יותר גדול.
רוצו לקנות!
תגיות: ביקורת, גיטרה, דיסקים, יחיאל חסון, מוזיקה
ניסיתי, אבל לא יכולתי להתאפק.
קשה לכתוב על פלמנקו בלי להזכיר את פאקו.
האיש שהשפיע על נגינת הגיטרה בפלמנקו יותר מכל אחד אחר.
האיש ש"ייבא" את הקחון מדרום אמריקה (מישהו זוכר שהקחון הגיע משם במקור?)
באמת קצרה היריעה מלהכיל.
לאור חילוקי הדיעות על איכות ההופעה בארץ -
שמעתי המון תגובות שנעו בין "מדהים" ל"בזיון".
כנראה שבאמת הכל בעיני (או באוזני) המתבונן, ולראות את פאקו זו חויה בפני עצמה.
אז מצאתי לי את הבולריה הזאת ב youtube והתענגתי שוב.
זה תמיד מרגיש כאילו הבנאדם בכלל לא מתאמץ, כאילו הוא משתמש אולי ב-60% מהיכולת.
פשוט לא?
נו… פאקו…
